<h1>בית יד להמאירי — הלכ' נט"י שער שני</h1>
<h2>דף ד:</h2>
השער השני בביאור נטילות שבסעודה וברכת המזון ושאר ברכות. סעודה וברכת המזון צריכין נטילה כמו שהתבאר בפרק אלו דברים [נ"ג ע"ב] ממה שאמרו שם והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כי קדוש זה שמן הטוב ר"ל שהיה מנהגם לסוך בו את ידיהם אחר מים אחרונים, אני ד' אלהיכם זו ברכה. ובמס' סוטה [ד' ע"ב] אמרו כל האוכל לחם בלא נטילת ידים כאלו בא על אשה זונה ובמסכ' חולין [ק"ו ע"א] אמ' אין נטילה לחולין אלא משום סרך תרומה ועוד משום מצוה, מאי מצוה, מצוה לשמוע דברי חכמים ואמרו עוד שם מצות ר' אלעזר בן ערך שהיה דורשה מן התורה דכת' [ויקרא ט"ו] וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים מכאן סמכו לנטילת ידים מן התורה והוא שדקדקו שם מאי משמע אילימא וידיו לא שטף הא שטף טהור הא בעי טבילה אלא הא אחר שלא שטף טמא. ואע"פ שהביאוה מוהתקדשתם והייתם קדושים שמא דוקא למברך ומ"מ מים אחרונים לכל המסובין ר"ל אותן שאין מברכין אינה מצוה אלא חובה ויש בהם שהם רשות גמורה וביאור ענינים אלו כך הם. סעודה יש לה הרבה מיני נטילה והם, נטילה שלפני סעודה ונקראת בלשון תלמוד מים ראשונים ונטילה בגמר סעודה מפני מלח סדומית שהיה מנהגם לאכול מלח אחר סעודה והיו חוששין שמא היה מעורב בה קורט מלח סדומית שמסמא את העינים ונגעו ידיו בה ואחר כך ידיו יהיו נוגעות בעיניו ונטילה זו אינה מצוה אלא חובה כדי לשמור עצמו מן הנזק, ונטילה שלישית למי שמברך ברכת המזון אפי' לא אכל מלח אם אכל דבר המזוהם כמו שאמ' בפרק אלו דברים [נ"ג ע"ב] דידים מזוהמות פסולות לברכה וזו היא שהביאוה מוהיתם קדושים, ודבר המזוהם פירשו בו גדולי המפרשים כל המאכלים הלחים שהידים מתלחלחות בהם, ובשאלתות [פר' יתרו שאילתא נ"ד] פרשוה בכל דבר שאינו קרב על גבי מזבח כמו שבארנו בפרק אלו דברים ואינו נראה כלל, ושתי נטילות אלו נקראות בלשון תלמוד מים אחרונים ויש נטילה אחרת שקרוייה מים אמצעיים ושני דברים יש בה כמו שהתבאר בפרק כל הבשר [ק"ה ע"א] אחד שנוטל ידיו בין תבשיל לתבשיל דרך נקיות ועל אלו נאמר אמצעיים רשות והשני שנוטל בין בשר לגבינה והיא נטילת מצוה, ומצאנו ה' נטילות לסעודה ג' של מצוה וא' של רשות וא' של חובה מים ראשונים ומים אמצעיים בין תבשיל לגבינה ומים אחרונים למברך שאכל דבר המזוהם כולם מצוה מים אחרונים למי שאינו מברך ובשאכל מלח חובה, אמצעיים שבין תבשיל לתבשיל רשות. לא נאמרה נטילת ידים לסעודה אלא לאוכל פת שטעונה המוציא אבל מי שאוכל פחות או כל דבר שאינו טעון המוציא אינו נוטל את ידיו, בביאור אמרו [חולין ק"ו ע"א] הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח ומ"מ דוקא בפירות ובשר ודגים וכיוצא באלו ומ"מ כל שטבולו במשקה צריך נטילת ידים. היה מטבל במשקה מה שאין דרך לטבלו חכמי הצרפתים פרשו שאינו נוטל כל שטבולו במשקה אמרו כל שמטבלו במשקה לא אמרו ולא יראה לי כן שהרי בתלמוד המערב אמרו בפרק אלו דברים [ה"ב] כל שיש בו לכלוך משקה צריך נטילת ידים, יש או' שמי שרוצה לשתות אעפ"י שידיו נקיות או שבירך אחר צריך ליטול ידו אחת והיא אותה שנוטל בה את הכוס שמא תגע ידו במשקין ומביאי' ראיה ממה שאמרו בפרק כיצד מברכים [מ"ג ע"א] בא להם יין וכו' נוטל ידו אחת ומ"מ אני אומר שאם אין ידיו מאוסות אינו צריך ולא נאמר שם שנוטל ידו אחת אלא במסבה שאין ראוי לשאול להם איזה ידיו מאוסות ואיזה ידיו נקיות הא יחיד שיודע בעצמו שאין ידיו מאוסות אינו צריך, במס' יומא פרק הממונה [ל' ע"א] אמרו שבסעודה אדם יוצא להשתין נוטל ידו אחת לבד שמן הסתם לא טפטף אלא באחת ונכנס, דיבר עם חבירו והפליג נוטל שתי ידיו שהרי הסיח דעתו מלאכול ונכנס וכשהוא נוטל אל יטול מבחוץ ר"ל שלא בפני אחרים כדי שלא יחשדוהו שלא נטל אלא נכנס מבפנים ויושב במקומו ונוטל ומחזיר פניו לאורחים ויראוהו נוטל, בד"א כשהן יושבין לשתות אבל לאכול נוטל מבחוץ ונכנס שאין חושדי' אותו לאכול בלא נטילת ידים אחר שיצא והפליג והסיח דעתו ולפי דרכנו יש ללמוד מכאן שאף לשתיה צריך ליטול שתי ידיו אחר שהסיח דעתו וקשה למה שכתבנו אלא שפרשוה גדולי הרבנים בשתיה שאחר אכילה ומחשש שמא יתן פרוסה לתוך פיו ויש שפירשוה בהשתין מים, ואף פת הבאה בכסנין קודם הסעודה בזמן שאין קובע סעודתו עליה אין צריך ליטול אלא ידו אחת וכן יראה מתלמוד המערב בפרק כיצד [ה"ו] במשנת הביאו לפניהם פרפרת וכו', שאר ברכות אף הם צריכות נטילת ידים ממה שאמרו באגדה [סוטה ל"ט ע"א] כל המברך צריך נטילה שנאמר [תהלים קל"ד] שאו ידיכם וברכו את ד', מעתה אין אנו צריכים למנות נטילה לציצית ותפלי' ותלמוד תורה כמו שביארנו וכן מכל הדברים שצריך לברך עליהן שהרי בכלן צריך ליטול מצד הברכה וכן אם בדק עצמו צריך ליטול לברכת אשר יצר אלא שמ"מ נטילת ידים שאנו מצריכים לברכות אלו ולכיוצא בהן דוקא במי שאין ידיו נקיות אבל מי שידיו נקיות אינו צריך ועליו אמרו [חולין ק"ו ע"א] הנוטל ידיו לפירות אינו אלא מגסי הרוח ולעולם אין נטילה לידים טהורות אלא ללחם וסעודה שעמו דנוטל בהם אפי' יודע שהם נקיות ומ"מ מי שידיו מסואבות נוטל אף לפירות וכן לכל דבר הצריך ברכה. וידים מסואבות לענין זה פרשו הגאונים כל שנגע במקום צנוע אף של עצמו או בכל דבר מלוכלך אעפ"י שאינו מטמא או שיצא ממטתו ערום או מן המרחץ או נגע במת או נעל מנעליו או (ששללם) [שחלצם] או שנטל צפורניו או שפלא את כליו וכל כיוצא באלו. מי שאוכל ואינו נוגע באוכלים כגון שחוצץ על ידו במפה או שמאכילו אחר צריך נטילת ידים גזרה שמא יגע באוכלים אבל מאכיל אינו צריך נטילה וכן התבאר במס' חולין [ק"ז ע"ב] והוא שאמור שם לא התירו אכילת מפה לחולין אלא לתרומה מפני שהכהנים זריזים הם ונזהרים שלא ליגע וגדולי המחברי' מתירין אף לחולין והדברים מתמיהים אלא שכבר הרגישו בהם גדולי המגיהים. מי שנסתפק לו אם נטל ידיו אם לא, כתבו גדולי המחברי' שאין צריך ליטול שכל ספק שבטהרת ידים טהור ומ"מ אם היה לו מים בריוח נוטל ומוציא עצמו מן הספק, כרך את ידו במפה לא הועיל וצריך נטילת ידים כמו שיתבאר במס' חולין פרק כל הבשר [שם]. מי שנטל שחרית והתנה עליהם לכל היום אינו צריך ליטול בכל סעודות היום ודוקא כששימר את ידיו ולא הסיח דעתו מהם אבל אם הסיח דעתו אין תנאו מועיל וכן אם לא התנה אין שמור ידיו מועיל כלל, וגאוני' הראשונים כתבו שלא נאמר דבר זה אלא במקום שאין מים מצוים וזה מה שראינו לבאר בזה החלק.
<h2>דף לט.</h2>
השער השני בביאור נטילות שבסעודה וברכת המזון ושאר ברכות. סעודה וברכת המזון צריכין נטילה כמו שהתבאר בפרק אלו דברים [נ"ג ע"ב] ממה שאמרו שם והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כי קדוש זה שמן הטוב ר"ל שהיה מנהגם לסוך בו את ידיהם אחר מים אחרונים, אני ד' אלהיכם זו ברכה. ובמס' סוטה [ד' ע"ב] אמרו כל האוכל לחם בלא נטילת ידים כאלו בא על אשה זונה ובמסכ' חולין [ק"ו ע"א] אמ' אין נטילה לחולין אלא משום סרך תרומה ועוד משום מצוה, מאי מצוה, מצוה לשמוע דברי חכמים ואמרו עוד שם מצות ר' אלעזר בן ערך שהיה דורשה מן התורה דכת' [ויקרא ט"ו] וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים מכאן סמכו לנטילת ידים מן התורה והוא שדקדקו שם מאי משמע אילימא וידיו לא שטף הא שטף טהור הא בעי טבילה אלא הא אחר שלא שטף טמא. ואע"פ שהביאוה מוהתקדשתם והייתם קדושים שמא דוקא למברך ומ"מ מים אחרונים לכל המסובין ר"ל אותן שאין מברכין אינה מצוה אלא חובה ויש בהם שהם רשות גמורה וביאור ענינים אלו כך הם. סעודה יש לה הרבה מיני נטילה והם, נטילה שלפני סעודה ונקראת בלשון תלמוד מים ראשונים ונטילה בגמר סעודה מפני מלח סדומית שהיה מנהגם לאכול מלח אחר סעודה והיו חוששין שמא היה מעורב בה קורט מלח סדומית שמסמא את העינים ונגעו ידיו בה ואחר כך ידיו יהיו נוגעות בעיניו ונטילה זו אינה מצוה אלא חובה כדי לשמור עצמו מן הנזק, ונטילה שלישית למי שמברך ברכת המזון אפי' לא אכל מלח אם אכל דבר המזוהם כמו שאמ' בפרק אלו דברים [נ"ג ע"ב] דידים מזוהמות פסולות לברכה וזו היא שהביאוה מוהיתם קדושים, ודבר המזוהם פירשו בו גדולי המפרשים כל המאכלים הלחים שהידים מתלחלחות בהם, ובשאלתות [פר' יתרו שאילתא נ"ד] פרשוה בכל דבר שאינו קרב על גבי מזבח כמו שבארנו בפרק אלו דברים ואינו נראה כלל, ושתי נטילות אלו נקראות בלשון תלמוד מים אחרונים ויש נטילה אחרת שקרוייה מים אמצעיים ושני דברים יש בה כמו שהתבאר בפרק כל הבשר [ק"ה ע"א] אחד שנוטל ידיו בין תבשיל לתבשיל דרך נקיות ועל אלו נאמר אמצעיים רשות והשני שנוטל בין בשר לגבינה והיא נטילת מצוה, ומצאנו ה' נטילות לסעודה ג' של מצוה וא' של רשות וא' של חובה מים ראשונים ומים אמצעיים בין תבשיל לגבינה ומים אחרונים למברך שאכל דבר המזוהם כולם מצוה מים אחרונים למי שאינו מברך ובשאכל מלח חובה, אמצעיים שבין תבשיל לתבשיל רשות. לא נאמרה נטילת ידים לסעודה אלא לאוכל פת שטעונה המוציא אבל מי שאוכל פחות או כל דבר שאינו טעון המוציא אינו נוטל את ידיו, בביאור אמרו [חולין ק"ו ע"א] הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח ומ"מ דוקא בפירות ובשר ודגים וכיוצא באלו ומ"מ כל שטבולו במשקה צריך נטילת ידים. היה מטבל במשקה מה שאין דרך לטבלו חכמי הצרפתים פרשו שאינו נוטל כל שטבולו במשקה אמרו כל שמטבלו במשקה לא אמרו ולא יראה לי כן שהרי בתלמוד המערב אמרו בפרק אלו דברים [ה"ב] כל שיש בו לכלוך משקה צריך נטילת ידים, יש או' שמי שרוצה לשתות אעפ"י שידיו נקיות או שבירך אחר צריך ליטול ידו אחת והיא אותה שנוטל בה את הכוס שמא תגע ידו במשקין ומביאי' ראיה ממה שאמרו בפרק כיצד מברכים [מ"ג ע"א] בא להם יין וכו' נוטל ידו אחת ומ"מ אני אומר שאם אין ידיו מאוסות אינו צריך ולא נאמר שם שנוטל ידו אחת אלא במסבה שאין ראוי לשאול להם איזה ידיו מאוסות ואיזה ידיו נקיות הא יחיד שיודע בעצמו שאין ידיו מאוסות אינו צריך, במס' יומא פרק הממונה [ל' ע"א] אמרו שבסעודה אדם יוצא להשתין נוטל ידו אחת לבד שמן הסתם לא טפטף אלא באחת ונכנס, דיבר עם חבירו והפליג נוטל שתי ידיו שהרי הסיח דעתו מלאכול ונכנס וכשהוא נוטל אל יטול מבחוץ ר"ל שלא בפני אחרים כדי שלא יחשדוהו שלא נטל אלא נכנס מבפנים ויושב במקומו ונוטל ומחזיר פניו לאורחים ויראוהו נוטל, בד"א כשהן יושבין לשתות אבל לאכול נוטל מבחוץ ונכנס שאין חושדי' אותו לאכול בלא נטילת ידים אחר שיצא והפליג והסיח דעתו ולפי דרכנו יש ללמוד מכאן שאף לשתיה צריך ליטול שתי ידיו אחר שהסיח דעתו וקשה למה שכתבנו אלא שפרשוה גדולי הרבנים בשתיה שאחר אכילה ומחשש שמא יתן פרוסה לתוך פיו ויש שפירשוה בהשתין מים, ואף פת הבאה בכסנין קודם הסעודה בזמן שאין קובע סעודתו עליה אין צריך ליטול אלא ידו אחת וכן יראה מתלמוד המערב בפרק כיצד [ה"ו] במשנת הביאו לפניהם פרפרת וכו', שאר ברכות אף הם צריכות נטילת ידים ממה שאמרו באגדה [סוטה ל"ט ע"א] כל המברך צריך נטילה שנאמר [תהלים קל"ד] שאו ידיכם וברכו את ד', מעתה אין אנו צריכים למנות נטילה לציצית ותפלי' ותלמוד תורה כמו שביארנו וכן מכל הדברים שצריך לברך עליהן שהרי בכלן צריך ליטול מצד הברכה וכן אם בדק עצמו צריך ליטול לברכת אשר יצר אלא שמ"מ נטילת ידים שאנו מצריכים לברכות אלו ולכיוצא בהן דוקא במי שאין ידיו נקיות אבל מי שידיו נקיות אינו צריך ועליו אמרו [חולין ק"ו ע"א] הנוטל ידיו לפירות אינו אלא מגסי הרוח ולעולם אין נטילה לידים טהורות אלא ללחם וסעודה שעמו דנוטל בהם אפי' יודע שהם נקיות ומ"מ מי שידיו מסואבות נוטל אף לפירות וכן לכל דבר הצריך ברכה. וידים מסואבות לענין זה פרשו הגאונים כל שנגע במקום צנוע אף של עצמו או בכל דבר מלוכלך אעפ"י שאינו מטמא או שיצא ממטתו ערום או מן המרחץ או נגע במת או נעל מנעליו או (ששללם) [שחלצם] או שנטל צפורניו או שפלא את כליו וכל כיוצא באלו. מי שאוכל ואינו נוגע באוכלים כגון שחוצץ על ידו במפה או שמאכילו אחר צריך נטילת ידים גזרה שמא יגע באוכלים אבל מאכיל אינו צריך נטילה וכן התבאר במס' חולין [ק"ז ע"ב] והוא שאמור שם לא התירו אכילת מפה לחולין אלא לתרומה מפני שהכהנים זריזים הם ונזהרים שלא ליגע וגדולי המחברי' מתירין אף לחולין והדברים מתמיהים אלא שכבר הרגישו בהם גדולי המגיהים. מי שנסתפק לו אם נטל ידיו אם לא, כתבו גדולי המחברי' שאין צריך ליטול שכל ספק שבטהרת ידים טהור ומ"מ אם היה לו מים בריוח נוטל ומוציא עצמו מן הספק, כרך את ידו במפה לא הועיל וצריך נטילת ידים כמו שיתבאר במס' חולין פרק כל הבשר [שם]. מי שנטל שחרית והתנה עליהם לכל היום אינו צריך ליטול בכל סעודות היום ודוקא כששימר את ידיו ולא הסיח דעתו מהם אבל אם הסיח דעתו אין תנאו מועיל וכן אם לא התנה אין שמור ידיו מועיל כלל, וגאוני' הראשונים כתבו שלא נאמר דבר זה אלא במקום שאין מים מצוים וזה מה שראינו לבאר בזה החלק.
